הטרנד התקשורתי הפופולרי, לתקוף את נתניהו וברק על שברוב חוצפתם ותעוזתם, רוצים לתקוף את איראן – "כאן ועכשיו", בניגוד לדעת הפרשנים המומחים, שכל החוכמה המדינית, ביטחונית מצויה אצלם.
יתירה מכך –ידידנו, הנשיא אובמה, עדיין לא מוכן בגלל הבחירות ואחריהן, אין לו עניין להיות השוטר של העולם, וארה"ב לא מאוימת גרעינית ע"י איראן. לכן אין לנו אלא לסמוך על עצמנו, כוחותינו, חזוננו ועצמתנו.
אין לנו מנהיג בסדר גודל של בן-גוריון, שקם פעם בכמה דורות. הפתרון לא לחכות למושיע –אלא לסמוך על ההנהגה הקיימת ולחזק את ידיה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"מנקודת מוצא אסטרטגית בוז לאויביך, אך טקטית קח אותם ברצינות". (מאו טסה-טונג).
"הניצחון –הוא נחלת המתמידים". (נפוליון בונפרטה).
מתי לאחרונה, נתקלתם בפרשן, עיתונאי, מומחה שהצהיר בכנות "טעיתי בהערכה, טעיתי בפרשנות, לא הבנתי נכון את המציאות המתפתחת"?
אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת ועוד יישאר רווח (בן כספית, עמנואל רוזן, שיפר, אברמוביץ ועוד מספר חכמים בעינם עצמם).
חריג בנוף זה–של עיתונאים ובעלי טורים, הוא ללא ספק ארי שביט מעיתון הארץ, שרק לאחרונה פרסם מאמר,בו הצהיר כי תמיכתו והתלהבותו בזמנו בהסדר עם סוריה על רמת-הגולן, התבררה לאור המציאות העכשווית, כטעות שעלולה היתה לסכן את ביטחון ישראל.
תתארו לעצמכם את המצב, אם היינו בטיפשותנו מוסרים את רמת-הגולן, תמורת הסכם שלא שווה את הנייר והדיו,לידי אסד והוא היה מוסר את הגולן לחיזבאללה או למתנדבים איראניים. רק תחשבו על זה, לאור המצב החדש באיזורנו –מצמרר!
מסקנה–במזרח התיכון, עם כל ההשלכות והשינויים האזוריים, הבלתי צפויים–אסור למהר להסכמי שלום, בלי ערבויות של שטח חיוני אסטרטגי בתוספת ערבויות בינלאומיות מבלי שההסכם יבטיח את ביטחון ישראל.
גם ההסכם עם הפלסטינאים, שרבים מהשמאל דוחפים לעשות מהר, פן נאחר, הוא מסוכן אם לא תהיה שליטה על בקעת הירדן, אזורי ביטחון ביש"ע כולל גושי ההתיישבות הגדולים, בקיצור מתווה "תכנית אלון"–שהוצעה לפני כמה עשורים ועכשיו הופכת לאקטואלית.
בעיתון "ידיעות אחרונות" (יום א' 12.8.12)–כותב איתן הבר, שאנו זקוקים למנהיג נוסח בן-גוריון, עם כריזמה, מנהיגות והחלטיות כפי שהיתה לו בזמנו.
ואכן, מנהיגים נוסח בן-גוריון(בחצי הראשון של חייו ופועלו) –קמים למדינות פעם בכמה דורות.
כדאי להזכיר:ההנהגה הציונית ובכיריה–לפני הקמת המדינה, התנגדו להכרזה של בן-גוריון על הקמת המדינה, בטענות מהסוג ששומעים גם היום, כלומר: זה לא הזמן, העיתוי לא מתאים, אנחנו לא מוכנים, לא בשלים, העולם כולו ייצא נגדנו.
ומה החליט בן-גוריון–כאן ועכשיו, לא לחכות, לא למצמץ ולא להתחשב באחרים, אלא בטובת ישראל ומטרותיה.
אז זה נכון, שכולנו רוצים מנהיגים כמו בן-גוריון. אבל מה עושים כשאין בנמצא –נחכה כמה דורות שיקום מושיע,או שנאמין ונתמוך במנהיגות הקיימת, שבכל הסקרים יש לה רוב בציבור, לא רק לצעדים הכלכליים והחברתיים אלא גם לביטחוניים.
צעדים כלכליים
מי שקורא בעיון את מוספי הכלכלה ועוקב אחר הנעשה באירופה, לא ממהר לקטול ולקטר על הצעדים המוצעים ע"י הממשלה, בגיבוי נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר.
ההתקפות על הטיקונים, נראות לפעמים מוגזמות ופופוליסטיות, ולפי דעת כלכלנים בכירים, מביאות לפעמים יותר נזק מתועלת.
לא לשכוח–מי שמייצר מקומות עבודה, משקיע בפרוייקטים גדולים, מחפש נפט או גז בימים וביבשה, זאת לא ההסתדרות ולא מעמד הביניים, ולא העסקים הקטנים ולא השיטה הסוציאליסטית מבית מדרשה של שלי יחימוביץ, שכבר ריסקה והרסה מדינות רבות –אלא אותם טיקונים ומפעליהם.
נכון שלא צריך לוותר להם, ולא להיכנע במקומות לא ריאליים כמו שיטת "התספורת", ולא צריך לתת להם אפשרות להתחמק מחובותיהם כלפי הציבור שרכש אג"חים או מניות, מתוך אמונה בהם.
הממשלה, אסור לה–לוותר לטיקונים, וכל מי שמהמר על כספי הציבור צריך לשלם מכספו ומרכושו.
יש לחייב את הבנקים–שנתנו לטיקונים אשראים ללא הגבלה וללא ערבויות בטוחות לשאת בתוצאות,ובשום אופן לא לציבור.
מסקנה –במקומות שיש מקום לבקר, לתקן, להשפיע, יש לעשות זאת מבלי לאבד פרופורציות.
כל מי שעוקב אחרי פרשני התקשורת למיניהם–לא יכול שלא להתרשם שמדובר בהתקפה, כמעט אובססיבית, על נתניהו, מכל הכיוונים, גם בנושאים שלאותם פרשנים אין מענה הגיוני וגם בנושאים שנראה להם, לכאורה, שכל החכמה המדינית או הביטחונית בידיהם.
להלן שתי דוגמאות מהימיםהאחרונים ממש. אני לא מפנה לאובססיה של בן-כספית או לאינטרסים של ידיעות אחרונות המאוים עסקית ועניינית ע"י העיתון "ישראל היום", שנגס בו בתאוונות.
קחו את הבדיחה/פליטת פה/הומור סרקסטי של פרשנינו אברמוביץ, שכינה בפנל במוצ"ש בטלויזיה את נתניהו וברק –שני קונילימיל.
לזכותו יאמר–שביום א' 12.8.12 בשעה 6.00 הוא מיהר להתנצל, לאחר ששמע מלשכת נתניהו שהוא נפגע. זה יפה שהתנצל, כי פחד כנראה שיוחרם ע"י משרד ראש הממשלה, על כל ההשלכות שבנושא, אבל עצם החידוד/אמירה מצביעה על קו מחשבה.
ניקח את השדרנית השחצנית הגב' אושרת קוטלר, שאחרי כתבה על כמה זוגות שנשותיהם עוסקות בזנות, בידיעת ובעידוד בעליהן, והן ממעמד הביניים, מורות, הבעל עובד היי-טק, כלומר, שניהם עובדים אבל האשה "נאלצת" לעבוד בזנות כדי לשרוד.
אז לגוף הכתבה–זה "בולשיט" אחד גדול, בושה למתראיינות ובושה לבעליהן שהפכו "לסרסורים" בנימוקים לא משכנעים ומעוררים חשד.
אלפי זוגות של שכירים–בוודאי מורות ועובדי היי-טק, אינם זקוקים וחייבים לעסוק בזנות, אלא אם הם רוצים הרבה כסף ומהר ורוצים לחיות מעל "הפופיק", עם מכוניות פאר, מסעדות ונסיעות לחו"ל, ומוכנים נפשית, מוסרית ע"יהגבריםלהפוך לסרסורים של נשותיהם.
ומה אומרת הגב' אושרת קוטלר–ממשלה שמכריחה אנשים ממעמד הביניים וששניהם עובדים, לעסוק בזנות, היא ממשלה פושעת. הבנתם את זה?
בחברת חדשות מסודרת, כמו ערוץ 10, היה צריך למחרת להדיח את גב' קוטלר מתפקידה, על מסקנתה הכלכלית, מוסרית, חברתית, מאחר ומדובר בשידור ציבורי, בשעת שיא, תוך מתן חוות דעת אישית, שגויה, שחצנית, יהירה וגסה.
לסיכום–על כל מומחה שמסביר,למה לא הזמן והעיתוי לתקוף באיראן, יש אפשרות להביא מספר מומחים לביטחון שיגידו שזה הזמן המתאים, דוגמת ראש המוסד לשעבר שבתאי שביט שהופיע בטלויזיה במוצ"ש.
כמובן–שכולנו נשמח, שארה"ב ואירופה, יעשו את העבודה לבד או איתנו, אבל קודם צריכים וחייבים לסמוך בעיקר על עצמנו.
ועד שיקום בן-גוריון חדש–נסתפק במה שיש, בממשלה בראשות נתניהו, שגם בה יש מומחים לביטחון, לאסטרטגיה ולכלכלה.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. האם העורף מוכן למלחמה –לדעתי חלקית בלבד.
2. אין אפשרות מעשית, בכל העולם, להתכונן למלחמה בלי לקחת בחשבון הרוגים, פצועים, הרס, פגיעה כלכלית ופגיעה בתשתיות.
3. אבל, עם שנלחם על קיומו, ביטחונו ושרידותו –חייב להיות נחוש, מוכן להקריב, לספוג, לסבול, למען חירותו ועצמאותו.
4. עם ישראל –לדורותיו, לאורך כל ההיסטוריה הוכיח שהוא "עם קשה עורף"–ומודל לחיקוי בכל הנוגע להישרדות.
5. לכן, חייבים להאמין. אחרת לא נגיע רחוק.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
